קלסטר– פלסטר
ברזל, פסיפס ומה שביניהם
"אלוהים נתן לכן קלסתר ואתן הופכות אותו לפלסטר" (המלט לאופליה אהובתו)
בעבודותיה החדשות "מארגנת" לנו האמנית, נון חשמל, חריר הצצה שדרכו ניתן להציץ אל תוך הגוף והנשמה. חריר ההצצה מאפשר למזמין ולמוזמן לחשוף ולהשיל את המסכה, זו היא הזמנה אל מאחורי הקלעים של הנפש.
השימוש בצבעים, כמו צבעי הסוואה, השער המסוגנן והמסגרת, כל אלה מטרתם ליפות ולשנות מציאות. ההזמנה אל מאחורי הקלעים באמצעות פתחי ההצצה, מזמינה להתבוננות נקייה. "קורא כליות ולב" נאמר במקורות והכוונה זהה, התבוננות פנימה, אל תוך החלקים הפנימיים ביותר של הגוף, מאפשרים את חשיפת האמת ואת ההפרדה בין הטפל והעיקר.
המסכות בנויות מברזל ופסיפס. הברזל, חומר בניה זול שסימני הזמן נחרטים בו והתיישבותו ניכרת מיד. את החלודה מיפות אבני הפסיפס, הצבועות אותו בצבעים עליזים ושמחים ומצליחות להסוות את המציאות החלודה. אך למרות צבעוניותו המפתה, הפסיפס בנוי מאבנים קטנות ושבירות, והברזל החלוד והעייף הוא המסגרת הנוקשה והשמרנית המאפשרת את רב גוניותו וקיומו.
מחשבות...
ספירות
הספירות הוא מושג הלקוח מעולם הקבלה. כל ספירה מייצגת ערך הווייתי, אך כל ערך מכיל את יתרת הערכים. ה"ספירות" בעבודה זו מיוצגות ב-5 דמויות:
הדמות המקושטת – קישוט מסורתי
הדמות המופנמת – רוגע הנובע מצבע מבוקר
הדמות המוחצנת – צועקת
הדמות המתחזקת – קמה משיברונה
הדמות המנקרת – זו שלא מקשיבים לה
לכל אחת מהדמויות גוף קופסה חלול ומחורר המזמין לבקר. מלשון ביקור אך גם מלשון ביקורת. כשאנו מבקרים אצל עצמנו אנו באותה הזדמנות מבקרים גם את עצמנו, במקום להתארח. ואם אנו עושים זאת דרך קבע מן הסתם גם הסובבים אותנו יוזמנו לבקר אותנו ולא רק אצלנו. האם אפשר לבקר בלי ביקורת? האם היעדר ביקורת ישחרר אותנו מהרצון להיות צודקים? האם הצדק והביקורת יביאו אושר? החיבור לאהבה לא זקוק לביקורת. לא באהבה אישית ולא בזוגית. ניתן להתייחס למקור האוניברסאלי גם כאל רקמה הומוגנית העובדת יחד כמרקם אחיד ולא כנפרדוּת הנלחמת על מקומה.
זוגיות – ארבעה פסלים העוסקים בזוגיות ובהשלכותיה על חיינו:
צוחק בוכה
הפסל עוסק בשאלה האם חיי נישואין הם בכי או צחוק? האם הצוחק בוכה והבוכה צוחק? האם יש תפקיד מוגדר, האם מישהו אחראי על אחד התפקידים ואיך מתבצעת הדינמיקה בין כל התפקידים. הפסל מסמל את העובדה שאין קבוע בתפקידי הצחוק והבכי במשפחה. יש לקיחת תפקיד ומי שלקח את התפקיד צריך להיות ער לרווחים שהפיק ממנו.
פנים בתוך פנים – דמות מסגרת
הפסל עוסק בשאלת האוטנטיות שלנו. האם אנחנו באמת אוטנטיות והאם יש מקום לאוטנטיוּת הזו. כי האמנית מכילה את כל התפקידים בו בזמן –אמא, מאהבת, אמנית, אדריכלית, חברה. בכל פעם היא דמות אחרת ושאיפתה היא לייצר לעצמה חוט שדרה שיחבר את כולן. והיא עדיין נותרת עם השאלה – האם הגרעין הפנימי הוא קבוע או משתנה?
זוגיות
עבודה זו עוסקת בכך שזוגיות היא כלי קיבול לנתינה וקבלה. בגוף הפסל זוג מספריים אחד פונה למעלה והשני למטה (כמו היֶן והיַן). דבר זה יכול להתרחש רק דרך קבלה ונתינה בו בזמן וללא תנאי. אולם בפועל הדבר אינו מתרחש – אין 'ללא תנאי' בזוגיות וגם במערכת זו הנתינה מותנית בקבלה. באמצעות נתינת המזון המסומלת בכלים שהפסל מכיל, יש נתיב לנתינה חד סטרית, להתחלקות, לרצון להיות ביחד. הצבעים שנבחרו לעבודה מדמים את שכבות החיים בטבע – אדמה, חיים, שמיים. והסימביוזה האפשרית ביניהם. יש אנשים שנתקעו בשמיים, יש התקועים באדמה, ויש החיים בין אדמה לשמיים. עד כמה ניתנת לנו הבחירה לבחור את מיקומנו? האם קיימת בחירה שכזו?
גב מיטה
זוגיות הי כמו מיטה זוגית. מקובל לחשוב כי מיטה זוגית היא שמחה והנאה. אבל בתרבויות העבר העשירות אנשים לא ישנו באותה המיטה. מי שהיה לו כסף בחר בדרך כלל לישון במרחב משל עצמו. הדפוס לפיו חייבים לישון במיטה אחת אינו בהכרח בחירה. האם נוכל לישון במיטות נפרדות בלי שיגידו שמשהו לא בסדר אצלנו? האם באמת בחרנו כל חיינו לישון באותה המיטה? האם כיף לנו שם? בעבודה נבחר הצבע חום כרקע לפסל כיוון שהוא מייצג את אמא אדמה – שורשיות, יציבות, משהו שיהיה שם תמיד. מי שמתוכה ובתוכה צומחים כל הגידולים, ומתחדשים החיים בין זריעה לקציר, בין שגשוג לקמילה. אך גם שם, ללא השקיה נאותה וטיפול יומיומי הולם, ייהפכו הפרחים לשברים רבים וצבעוניים שלא תמיד ניתן לארוז אותם בחזרה באותו מארז. השימוש בברזל משני צדי הפלטה וארבע הזרועות המפותלות מכל צד מרמז על התהייה בדבר המיטה הזוגית – האם יש דרך חזרה? השימוש בהרבה ברזלים מסמל את כובד המשא של גב המיטה ממנו עשוי הפסל, גב מיטה בן 25 שנה.
= היצירה נמכרה